הידיעות המחרידות על הטבח ביישוב איתמר שוברות כל לב. איך מספרים לילדים על אירוע כה קשה? מה אפשר לומר וממה להימנע? לדברי הרבנית זיוה מאיר, מנחת הורים ויועצת משפחתית: "האמת זה השקר הכי טוב. הלוואי שהיינו יכולים לשנות את המציאות. אבל כשיש משהו עצוב, חשוב לאפשר לילדים להיות עצובים"
בנו של י', אברך חרדי, נפגע באוטובוס על-ידי קשיש מבני-ברק. י' פנה למשטרה ולא זכה ליחס משמעותי. בסוף הוא החליט ללכוד את הקשיש בכוחות עצמו. עכשיו הוא מדבר בראיון למנחם טוקר בתחנת הרדיו "גלי ישראל". האב מגולל את הדרמה ומגלה כי הוא התייעץ עם רבנים ואנשי חינוך טרם המעשה. האזינו (חינוך ילדים)
מיום ליום אנחנו הולכים ומתוודעים לאמת המרה: הילדים שלנו יותר חכמים מאתנו, הרבה יותר מתוחכמים ומתקדמים מאתנו, ומה לעשות, אפילו יותר חזקים. בהתאמה, אנחנו הולכים ונחלשים מולם. כשאנחנו מנסים לחקות את שיטות החינוך בהן גידלו אותנו - זה לא עובד. יש דרך אחרת
זה לא פסח, גם לא פסח שני, אבל במסגרת החיוב "בכל יום ויום לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", אנחנו מרשות לעצמנו להקביל את המציאות היומיומית שלנו כנשים ואימהות חרדיות - לאיזכורים מן ההגדה, אגדת מצרים הקדומה. קבלו בקריצה: "ואלו הן עשר המכות המודרניות"
הרצח המזעזע בבית הספר 'סנדי הוק' בניוטאון הותיר תשע עשרה אימהות שכולות, אחתן מהן יהודייה: אמו של הנרצח הצעיר ביותר, נוח פוזנר בן ה-6. הרבנית אביבה דערען מקונטיקט, אם שכולה, פרסמה ברשת רשומה בעקבות המפגש עם משפחת פוזנר הכואבת. Mame תרגם את המונולוג המרגש
האם את שומרת מספיק על הילדים שלך? וודאי, את משתדלת להזין אותם באוכל בריא, מלמדת אותם לעבור את הכביש בזהירות ולא מרשה להם לחזור מאוחר מדי מחברים. אבל מתי לאחרונה פינית עבורם אוזן קשבת? עד כמה את יודעת מה באמת עובר עליהם? בחוסר הקשבה שלך, הנזק בלתי הפיך
הילד צורח, משתולל ובוכה בגלל איזו שטות שאפילו לא שמת לב אליה? ברכותינו, הוא עובר שלב חשוב בהתפתחותו. אבל כשאת נמצאת אחד על אחד עם הילד שעושה לך "סצנות", את כנראה מתעניינת בעיקר בדרך התמודדות עם הבעיה, לא בשלבי ההתפתחות של הילד. בדיוק בשבילך אנחנו כאן
"אמא, אני לא רוצה ללכת לבית הספר!" מוכר לכן? ישנן כל כך הרבה דרכים להגיד את המשפט הזה, אבל התוצאה היא זהה: הילד מסרב ללכת לבית הספר ולא רוצה ללמוד. זה מכעיס, זה מביך, זה מעצבן וזה בכל מקרה מחייב טיפול. כיצד תדעי לאבחן אם יש בעיה אמיתית או סתם פינוק?
תשכחו מממתקים ועוגיות ביתיות ארוזות בצלופן. קדחת משלוחי המנות מתפשטת יותר ויותר עם השנים, ואם לא בנית קונספט רוחני על מבנה ארכיטקטוני שעשוי כולו מדפנות של פטיפורים בהזמנה אישית מבוטיק שוקולד - לא יצאת ידי חובה. שיגעון, נכון? הפורים הזה עושים לזה סוף
"צדק חברתי" ו"שוויון בנטל" – שני מונחים פופולאריים בתקשורת לאחרונה. אבל הרבה לפני כן, קריאות רבות לצדק ושוויון באות דווקא מכיוון חדר הילדים. האם אנחנו מסוגלים לאהוב ולטפח בצורה שווה את כל הילדים? האם יש בכלל מקום לשוויון בתוך המשפחה? והאם זה משתלם?
כולנו רוצות שהבנים שלנו יהיו מנומסים ונחמדים. אף אחת לא רוצה לקבל הודעות חוזרות ונשנות על קטטות בהן יורש העצר הקטן היה מעורב בגן ובכיתה, וגרוע מכך שהוא יזם אותן. אבל ילדים מרביצים. לצערנו, זו המציאות המרה. למה הם עושים זאת וכיצד ניתן לצמצם את התופעה?
עד כמה אנחנו יכולים להיות כנים בביטוי רגשות שליליים? מחד, כולנו יודעים שכשאנחנו עם הילדים מומלץ ביותר לקחת את עצמנו בידיים ולא להשליך את המריבה עם הבוס על המשחק עם הבן. מאידך, לניסיון להיות תמיד שמחים, מחויכים ורגועים ליד הילד יש לא מעט השלכות שליליות
הוא משתולל, צורח, טורק דלתות, מעיף חפצים בכל רחבי הבית ולפעמים גם את עצמו. כל ניסיון שלך להרגיע, לדבר, לגעת רק גורם לו לבעור ולגעוש יותר. והוא רק ילד! מאיפה בא כל הכעס הזה בגיל כל כך צעיר? כנסי לקרוא כיצד תלמדי את ילדך הכועס לפרוק נכון את הפצצה שבתוכו
פרק ב': מסכת חייה המצמררת של רוזה, אישה צעירה, נשואה טרייה, שלא ידעה שהיא בנתה בית על יסודותיה המערערים של השואה הארורה ממשיכה. בכל שנה משנות המלחמה היא ילדה תינוק. איך שומרים על חיי משפחה בטהרה בדרכים, בבריחה מהנאצים? כיצד יולדים תינוקות בתקופה כזו?!
יצא לך להשתמש במשפט בכותרת? לא, הוא קיצוני מדי. אולי רק: תראה כמה אמא עצובה בגללך? הפסיכולוגיה המודרנית קוראת לנו להיפטר בכל מחיר מרגשי אשם ומגדירה אותם כרגשות ההרסניים ביותר. היא מזהירה אותנו בפני טיפוח רגשי אשם אצל ילדינו. אבל מה רע בעצם ברגשי אשם?
הורות היא מצע גידול מושלם לרגשי אשם. העמסת על הילד בלימודי קריאה? את לא פוחדת שהילדה תצטנן בלי כובע? אין לנו פתרון להורות מושלמת אבל יש לנו כמה המלצות כיצד מתמודדים עם רגשי אשם הוריים. רינה כספי עם חמש עצות בשבילך, כדי להתחיל את השבוע בלי לחץ חינוכי